<h1>פסקי בכורה לרבינו ברוך ספרדי — ב"ב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
כתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים. דהיכא דהוו לגברא בני דמתחזק דחד מינייהו בוכרא, ואמר איהו על אחרינא האי הוא בוכרא נאמן. דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בכורי [ב"ב קכ"ז ע"ב] וכול'. והלכתא כר' יהודה. ובעינן האי בוכרא דליהוי בריר לן דבריה הוא משעה דאיתיליד, דכתיב והיה הבן הבכור עד שיהא בן משעת הויה. אלמא טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל חלק בכורה ואינו ממעט בבכורה דכתיב וילדו לו בנים עד שיהא זכר משעת לידה, בן ולא טומטום, בכור ולא ספק. תנן התם בבכורות [מ"ו ע"א], איזהו בכור לנחלה וכו' והתם תנן [נ"א ע"ב] הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, פירוש כדאמרינן לעיל [קי"א ע"א] לו משפט הבכורה, ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק. ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהם, ולא היבם, כולן אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק. תניא בתוספת בכורות [פ"ה] הבכורה והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו המת והנזק וחצי נזק ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה אין נוטלין בראוי כבמוחזק, אבל נותן להם משדה החוזרת ביובל וכול'. טעמא דבן כתיב בכל אשר ימצא לו פרט לראוי. ובעל נמי כדאמרן לאחורן [קי"ג ע"א] ואלעזר בן אהרן מת גו'. ברם היכא דכתב איניש נכסיה לחבריה מהיום ולאחר מיתה, ומית ההוא דאיכתיב ליה בחיי נותן ובתר הכי מית נותן בריה דההוא דאיכתיב ליה שקיל בההוא ניכסי פ"ש, דמוחזקין נינהו ולא ראויין. והוא הדין לאשה עם בעלה, דאמר [קכ"ה ע"ב] ר"א דבר זה נפתח בגדולים וכו'. דאלמא פשיטא דמילתא דכל מעכשיו לא הוי ראוי, אע"ג דליתיה לדרבי אלעזר באחריך. והילכתא שבחא דממילא לא הוי שינוי, כגון דיקלא ואלים, בכור נוטל פי שנים. והיכא דאיכא שינוי, כגון חפירה והוו שיבולי, לא שקיל בשבחייהו [קכ"ד ע"א]. והילכתא אין הבכור נוטל פי שנים במלוה, כל שכן בריבית, בין שגבו קרקע בין שגבו מעות והיכא דאית לאבוה מלוה בהדיה שקיל בה חצי חלק בכורה, והילכתא יש לבכור קודם חלוקה, שאם מכר כפילו או נתנו מאי דעביד עביד. והיכא דפלג בשוה במקצת, ויתר בכל הנכסים, כמר זוטרא דמדרישבא דפליג צנא דפלפלי בהדי אחוה, אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה הואיל וויתרת במקצת ויתרת בכל הנכסים. והיכא דמית ברא בוכרא בחיי אבוה, ירתיה שקלי חלק בכורותיה, כדאשכחן בבנות צלפחד [קט"ז ע"ב]. ירושלמי [פ"ח ה"ג] ריש לקיש בשם אבא כהן ברדלא נאמר משפט לענין כפילה ונאמר משפט לענין פשוטה, מה לענין פשוטה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול פשוטת אביו, אף לענין כפילה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול כפילות אביו.
<h2>דף נא:</h2>
[ב"ב קכ"ז ע"ב] כתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים. דהיכא דהוו לגברא בני דמתחזק דחד מינייהו בוכרא, ואמר איהו על אחרינא האי הוא בוכרא נאמן. דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בכורי [קכ"ז ע"ב] וכול'. והלכתא כר' יהודה. ובעינן האי בוכרא דליהוי בריר לן דבריה הוא משעה דאיתיליד, דכתיב והיה הבן הבכור עד שיהא בן משעת הויה. אלמא טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל חלק בכורה ואינו ממעט בבכורה דכתיב וילדו לו בנים עד שיהא זכר משעת לידה, בן ולא טומטום, בכור ולא ספק. תנן התם בבכורות [מ"ו ע"א], איזהו בכור לנחלה וכו' והתם תנן [נ"א ע"ב] הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, פירוש כדאמרינן לעיל [קי"א ע"א] לו משפט הבכורה, ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק. ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהם, ולא היבם, כולן אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק. תניא בתוספת בכורות [פ"ה] הבכורה והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו המת והנזק וחצי נזק ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה אין נוטלין בראוי כבמוחזק, אבל נותן להם משדה החוזרת ביובל וכול'. טעמא דבן כתיב בכל אשר ימצא לו פרט לראוי. ובעל נמי כדאמרן לאחורן [קי"ג ע"א] ואלעזר בן אהרן מת גו'. ברם היכא דכתב איניש נכסיה לחבריה מהיום ולאחר מיתה, ומית ההוא דאיכתיב ליה בחיי נותן ובתר הכי מית נותן בריה דההוא דאיכתיב ליה שקיל בההוא ניכסי פ"ש, דמוחזקין נינהו ולא ראויין. והוא הדין לאשה עם בעלה, דאמר [קכ"ה ע"ב] ר"א דבר זה נפתח בגדולים וכו'. דאלמא פשיטא דמילתא דכל מעכשיו לא הוי ראוי, אע"ג דליתיה לדרבי אלעזר באחריך. והילכתא שבחא דממילא לא הוי שינוי, כגון דיקלא ואלים, בכור נוטל פי שנים. והיכא דאיכא שינוי, כגון חפירה והוו שיבולי, לא שקיל בשבחייהו [קכ"ד ע"א]. והילכתא אין הבכור נוטל פי שנים במלוה, כל שכן בריבית, בין שגבו קרקע בין שגבו מעות והיכא דאית לאבוה מלוה בהדיה שקיל בה חצי חלק בכורה, והילכתא יש לבכור קודם חלוקה, שאם מכר כפילו או נתנו מאי דעביד עביד. והיכא דפלג בשוה במקצת, ויתר בכל הנכסים, כמר זוטרא דמדרישבא דפליג צנא דפלפלי בהדי אחוה, אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה הואיל וויתרת במקצת ויתרת בכל הנכסים. והיכא דמית ברא בוכרא בחיי אבוה, ירתיה שקלי חלק בכורותיה, כדאשכחן בבנות צלפחד [קט"ז ע"ב]. ירושלמי [פ"ח ה"ג] ריש לקיש בשם אבא כהן ברדלא נאמר משפט לענין כפילה ונאמר משפט לענין פשוטה, מה לענין פשוטה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול פשוטת אביו, אף לענין כפילה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול כפילות אביו.
